מאירי על בבא בתרא ק״כ

« מאירי על בבא בתרא קי״ט ע״ב מאירי על בבא בתרא קכ״א ע״א »

1 בבא בתרא פתח ↗

לְהַלָּן מְנָאָן הַכָּתוּב דֶּרֶךְ גְּדוּלָּתָן, וְכָאן דֶּרֶךְ חׇכְמָתָן; מְסַיְּיעָא לֵיהּ לְרַבִּי אַמֵּי, דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי: בִּישִׁיבָה – הַלֵּךְ אַחַר חׇכְמָה. בִּמְסִיבָּה – הַלֵּךְ אַחַר זִקְנָה. אָמַר רַב אָשֵׁי: וְהוּא דְּמַפְלַיג בְּחׇכְמָה, וְהוּא דְּמַפְלַיג בְּזִקְנָה.

2 בבא בתרא פתח ↗

בָּאָבוֹת הוּא אוֹמֵר: ״וְכׇל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה״; וְהַרְבֵּה מִצְוֹת נִצְטַוּוּ בָּנִים, שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ אָבוֹת. הָא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּאָבוֹת שֶׁאֵין בַּבָּנִים, וְיֵשׁ בַּבָּנִים מַה שֶּׁאֵין בָּאָבוֹת – הוּצְרַךְ לוֹמַר אָבוֹת, הוּצְרַךְ לוֹמַר בָּנִים. קָתָנֵי מִיהַת, בָּאָבוֹת הוּא אוֹמֵר: ״וְכׇל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה״! הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ – לְבַר מִבְּנוֹת צְלָפְחָד.

3 בבא בתרא פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רַבָּה זוּטֵי לְרַב אָשֵׁי: אֶלָּא מֵעַתָּה, ״זֶה הַדָּבָר״ דִּשְׁחוּטֵי חוּץ – הָכִי נָמֵי דְּלָא יְהֵא נוֹהֵג אֶלָּא בְּדוֹר זֶה? שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב: ״לְדֹרֹתָם״.

4 בבא בתרא פתח ↗

אָמַר מָר: מָה לְהַלָּן אַהֲרֹן וּבָנָיו וְכׇל יִשְׂרָאֵל, אַף כָּאן אַהֲרֹן וּבָנָיו וְכׇל יִשְׂרָאֵל. לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: לוֹמַר שֶׁהֲפָרַת נְדָרִים בִּשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת. וְהָא ״רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״ כְּתִיב בֵּיהּ! כִּדְאָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּיָחִיד מוּמְחֶה, הָכִי נָמֵי – בְּיָחִיד מוּמְחֶה.

5 בבא בתרא פתח ↗

וּלְבֵית שַׁמַּאי, דְּאָמְרִי: אֵין שְׁאֵלָה בְּהֶקְדֵּשׁ – דִּתְנַן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הֶקְדֵּשׁ טָעוּת – הֶקְדֵּשׁ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ; הַאי ״זֶה״ וְ״זֶה״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ?

6 בבא בתרא פתח ↗

״זֶה הַדָּבָר״ דִּשְׁחוּטֵי חוּץ – מִיבְּעֵי לֵיהּ ״עַל הַשּׁוֹחֵט הוּא חַיָּיב, וְאֵינוֹ חַיָּיב עַל הַמּוֹלֵק״. ״זֶה הַדָּבָר״ דְּרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת – מִיבְּעֵי לֵיהּ לְ״חָכָם מַתִּיר, וְאֵין בַּעַל מַתִּיר. בַּעַל מֵפֵר, וְאֵין חָכָם מֵפֵר״.

1 כל שיש כאן חכם מופלג בחכמה וזקן מופלג בזקנה הולכין בישיבה ובמלי דשמיא אחר חכמה ובשאר מסבות הולכין אחר זקנה ואם החכם מופלג בחכמה והזקן אינו מופלג בזקנה אף במסבה מכבדין את החכם יותר ואם הזקן מופלג בזקנה והחכם אינו מופלג בחכמה אף בישיבה מכבדין את הזקן יותר וכל שאין אחד מהם מופלג לא זה בחכמה ולא זה בזקנה הולכין אחר הזקנה שאין לנו לבייש את הזקן מפני חכם שאינו מופלג ואף החכם אינו בוש בכך שיודע הוא שבשביל זקנתו חולקין לו כבוד ואף הוא חושב בעצמו אשרי המחכה ויגיע:

2 בת יורשת נחלה מדין תורה אינה נשאת אלא לאחד משבטה כדי שלא תסוב נחלה ממטה למטה ומ"מ מצוה זו לא נתנה לדורות שנאמר זה הדבר דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה וזו היא מן המצות שנצטוו לאבות ולא לבנים כגון זה וכגון בשר תאוה והרבה מהם נצטוו לבנים שלא נצטוו לאבות כגון תרומות ומעשרות ושמטין ויובלות שלא נהגו במדבר ומ"מ בנות צלפחד הותרו למי שירצו שנאמר לטוב בעיניהם תהיין לנשים וזה שאמר אך למשפחת מטה אביהן דרך עצה אמר להן שלא להנשא אלא להגון להן והרי קיימו בעצמן כן שנאמר ותהיינה לבני דודיהן וכו':

3 כל השוחט אחד מן הקרבנות חוץ לעזרה אע"פ שלא הקריבו במזיד חייב כרת שנאמר איש אשר ישחט וכו' דם יחשב וכו' ונכרת ובשוגג מביא חטאת קבועה כמו שיתבאר במקומו:

4 כל שנדר או נשבע שבועת בטוי וראה עצמו מצטער בקיום אותו הנדר או אותה השבועה ונתחרט או שנולד דבר הגורם לשנוי רצונו וכיוצא באלו הרי זה הולך אצל חכם ומקום שאין חכם הולך אצל שלשה הדיוטות ומודיע להם חרטתו ושכעס איזו סבה הביאתו לכך ושאלו הרגיש בצערו לא היה נודר כך או נשבע והם אומרים לו מ"מ תהית כלומר אם הוא מתחרט והוא אומר הן והם אומרים שרוי לך מותר לך מחול לך ואין אומרים מופר לך ולא נעקרה שבועתך שאין הפרה מעיקר הנדר או השבועה אלא לבעל ולאב אבל חכם או הדיוטות מתירין כמו שיתבאר במקומו:

5 הקדש טעות אינו הקדש כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הקדש ויצא לבן והוא סבור שלבן הקדיש ונמצא ששחור הקדיש אינו הקדש כלל ואינו צריך שאלה אבל הקדש שאינו טעות אם נשאל עליו לחכם עד שמצא בו פתח שעושהו כעין טעות הרי זה יכול לישאל עליו והרי הוא חלין וכן בכל דבר הקדוש במוצא שפתיו של זה הנשאל כגון תרומות ומעשרות וכיוצא בהן כל זמן שהן בידו ר"ל שלא ניתנו לכהן או לגזבר כמו שהתבאר בנדרים פרק ירק ומעתה שחט קדשים בחוץ שמתחייב כרת ילך אצל חכם ואם מצא לו פתח עוקר את ההקדש מעיקרו ועשאו כהקדש טעות:

6 אע"פ שהשוחט בחוץ חייב כמו שביארנו המולק בחוץ פטור כמו שיתבאר במקומו:

« מאירי על בבא בתרא קי״ט ע״ב מאירי על בבא בתרא קכ״א ע״א »